לתנועת הפוקולרה יש נוכחות בארץ הקודש כבר מתחילת שנות ה-70. עבודתנו ומשימתנו מכסות מגוון תחומים כגון:
- צמיחה רוחנית של הנוצרים המקומיים.
- קידום יוזמות והשתתפות בפעילויות אקומניות המאורגנות ע״י כנסיות שונות.
- קידום המפגש והדיאלוג בין יחידים וקבוצות של נוצרים, יהודים, ומוסלמים.
- הסברת פנים לצליינים.
תאריכים חשובים:
מרץ 1956: קיארה לוביק ביקרה רק פעם אחת בארץ הקודש, בליווי מספר חברי תנועת הפוקולרה ואנשי דת. סיבת הביקור היתה לפגוש את האב אנדריה באלבו, כומר איטלקי פרנציסקני שהתחבר לרוחניות הפוקולרה במשך שנים. היא שהתה בארץ לשבעה ימים.
בעת ביקורה בכנסיית פטרוס אין-גָליקנטו בירושלים, ראתה קיארה שרידים של גֶּרֶם מדרגות אבן מהתקופה הרומאית. נאמר לה שעל פי המסורת, ישוע ירד במדרגות הללו לאחר הסעודה האחרונה בדרכו לגת שמנים (גֶתְסֵמַנֵה) והתפלל לאב "לְמַעַן יִהְיוּ כֻלָּם אֶחָד" (יוחנן י"ז:21). קיארה סיפרה מאוחר יותר: "אני זוכרת ששם, ליד גרם המדרגות, רצון עז נולד בליבי. היה שם אזור דשא קטן בקירבת המקום, [חשבתי] לבנות שם פוקולרה ולמקם נשמות שלעולם יקדישו את חייהן לשמור על נוכחות ישוע בקרבן, כך שהוא יהיה נוכח שם רוחנית כפי שהיה נוכח פיזית בעבר." (גרוטָפֶרָטָה (Grottaferrata), 25 יולי 1960).
תחילת שנות ה-70: לימד האב ארמנדו בורטולאסו (נזיר סָלֶזיאני שפגש את הפוקולרה בבלגיה) בבית ספר "דון בוסקו" בנצרת. מסביבו היו כמה צעירים שקיבלו את רוח הפוקולרה ויצרו קבוצה שצמחה וגדלה בהדרגה. האב ארמנדו שירת לאחר מכן כהגמון העיר חַלַבּ שבסוריה. הוא הלך לעולמו ב-8 ינואר 2019.
1974: במהלך שבוע הפסחא, נערך המריאפוליס הראשון בעיר נצרת. משמעות המילה "מריאפולס" היא: "עיר מרים" אמו של ישוע. המריאפוליס הוא המפגש השנתי של פוקולרה שבו אנשים מכל הגילאים באים ביחד, חודרים לעומק, וחיים את רוחניות הפוקולרה. נכחו באירוע הזה כמאה משתתפים מפולחנים וכנסיות שונות.
מאז האירוע הנ"ל, נערך המריאפוליס ומפגשים דומים אחרים במקומות שונים בארץ הקודש.
1977: קיבלה קיארה לוביק את פרס "טמפלטון" היוקרתי להתקדמות בדת בלונדון. מבין האנשים הרבים שנכחו באירוע הזה היו בני דתות אחרות שהתפלאו מהמסר האוניברסלי שלה. האירוע הזה גרם לקיארה להבין שהגיע הזמן לפתוח בית של פוקולרה בירושלים. בחודש נובמבר של אותה שנה, שתי נשים מתנועת הפוקולרה, מרים ג'ירארדי ורוסלי אימפלד, יצאו מנמל ונציה לארץ הקודש, ורוח הפוקולרה התפשטה לראשונה בקרב האוכלוסייה הנוצרית ערבית.
נכון לעכשיו יש לתנועה נוכחות בישראל ופלסטין, וכמה מאות אנשים – מבוגרים, נוער וילדים, בצורות שונות של מחויבות – נמצאים בקשר עם רוחניות הפוקולרה. רובם נוצרים, אבל יש בתנועה גם יהודים ומוסלמים.
שנות ה-80 של המאה הקודמת: ניתנה הפוקולרה הזדמנות לרכוש חלקת אדמה בסמוך לכנסיית גליקנטו, והרעיון לבנות שם מרכז התחיל להתגבש בהדרגה. קיארה נתנה ארבעה קווים מנחים בסיסיים למרכז: רוחניות, לימוד, דיאלוג, וצמיחה (ראה אתר המרכז הבינלאומי לאחדות ושלום).
2011 ו-2019: מריה ווצ'ה (אֶמאוס) (Maria Voce), נשיאת הפוקולרה הראשונה אחרי קיארה לוביק, ביקרה בארץ הקודש שתי פעמים במהלך תפקידה כנשיאת התנועה.
בפברואר 2019, היא קברה מדליה באדמה במקום שבו ייבנה המרכז הבינלאומי לאחדות ושלום.
ינואר 2021: מרגרט כראם, ערבייה קתולית מחיפה, נבחרה כנשיאה החדשה של תנועת הפוקולרה.
ראה גם ב"סיפורים שלנו" ו"focolare.org".
